<h1>תוספות חכמי אנגליה — סנהדרין</h1>
<h2>דף כח.</h2>
[סנהדרין י' ע"א] בתר דבעיא הדר פשט' שורו כממונו, הק' רש"י וכי אמ' ב[ת]מור' [כ"ח ע"א] נוגח או רובע או נרבע על פי הבעלים אסור לגבוה מותר להדיוט ואינו נסקל ה"מ היכא דלא העידו הבעלים על הרובע מי הוא או העידו ולא היה עד שיני עמהם, ק"ל מאי דוחקיה דרש"י לאוקומיה ההוא דתמורה, מצי לאוקומיה דהעיד על הרובע וגם היה אחר עמו וכגון ששוחטו קודם שנגמ' דינו ולהכי מותר להדיוט, ונ"ל דמשום הכי לא אוקומיה הכי דבעיין דומיא דפסול לגבוה מותר להדיוט דוקא בהאי שור פסול לגבוה משום רובע ומשום [נרבע], ואי שחטו הבעל בלאו הכי פסול לגבוה משו' שוחט חוץ, דבחוץ אמרינן, שהיה דין זה שוה בכל ארץ ישר'.
[סנהדרין י' ע"א] אצל אשתו לא אמרינן, צ"ע לשתוק מיהא דלעיל וליתני הא, ושמ'[א] ה"א איפכא, למבי"ן, מלוייה. פלוני רבע שורי, פרש"י דמיתת השור קנס תדע דאלו אמר (ב)אחד הרגתי הנפש דלא קטלינן ליה הואיל שבא להרע לעצמו אף אני אומ' הכא דאמ' פלוני רבע פלוני שורי שבא להרע לעצמו דאין נהרגין דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וקש' אמאי לא מייתי רש"י תדע דאמרינן פלוני רבעני (לאונסי) [לרצוני] הוא בא להרע לעצמו וכן להרע לאחרים לפלוני לרבעו, אבל בהני שתיהם לא בא להרע לשום אדם אלא לעצמו. אצל ממונו לא אמרינן הק' רש"י דאמ'[רינן] [תמורה כ"ח ע"א] מן הבהמה להוציא הרובע על פי עד אחד או על פי הבעלים, אלמא דאינו נאמן על שורו, וא"ת מאי קושיא התם ליכא אלא הוא והכא איכא חד בהדי', אעפ"י (שכ)שכיוצא בזה תיר' הקונ', זהו לפיר'[ושו] שהזכיר הרובע ומטעם דלא פלגינן דיבורא איצטריך לתרוצי דליכ' אלא חדא, ונ' לי שרצה לדקדק מדקאמ' על פי אחד או על פי הבעלים משמ' שיש חילוק בין עד אחד לבעלים, ואי הוו הבעלים נאמנים עם אחד א"כ הינו עד אחד, דמה לי הוא מה לי אחר, אלא ש"מ דאפילו יש אחר עמו אינו נאמן, וק' להביא וכן רוצה הקונ' להקשות, וצרי' לפר' לפי שלא הזכיר הרובע, שאם לא תפרש כאן, יש תימ' מניין לפי' זה שלא יהא נאמן עם אחד כשהוא מעיד על הרובע. לויי"ה.
